מַיִם צְלוּלִים זָרְמוּ בְּשֶׁקֶט

בֵּין הָאֲבָנִים.

אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיךְ בָּנִינוּ מֵהַשְּׁתִיקוֹת

מִגְדָּלִים שֶׁל הַסְכָּמוֹת מְסֻכָּנוֹת

וְלֹא שִׁתַּפְנוּ אֶת הַשִּׁגְרָה בַּמְּצִיאוּת,

שֶׁנִּצְבְּעָה בִּצְבָעִים מְתוּקִים שֶׁל רַאֲוָה.

אַחַר כָּךְ הָלַכְנוּ לְהִתְמַסְטֵל

בְּפַרְדֵּסֵי הָאַהֲבָה

וּמָצָאנוּ אֶפְרוֹחַ פָּצוּעַ שֶׁצִּיֵּץ

בְּלִי קוֹל,

לְאַט, לְאַט הַשֶּׁקֶט נָפַל

הַשֶּׁקֶר נֶחְבָּל וְנָבַל

וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ עִם מַה שֶׁשָּׂרַד

מִלֶּהָבוֹת הַתַּאֲוָה

וְעִם הָאֶפְרוֹחַ שֶׁהֶחֱלִים בִּזְחִילָה

אַל תּוֹךְ הַהַסְכָּמוֹת הַחֲדָשׁוֹת,

וְנִקֵּר אֶת הַחֹפֶשׁ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ

וְאָכַל אֶת הַזְּמָן כְּמוֹ

גַּרְגְּרִים שֶׁל דוֹחַן

עַד שֶׁצָּמְחָה לוֹ כַּרְבֹּלֶת קְטַנָּה,

וְאַתְּ בָּכִית

וַאֲנִי נִקַּרְתִּי לָךְ אֶת הַדְּמָעוֹת

וְאָסַפְתִּי אוֹתָן בִּגְרוֹנִי

כְּמוֹ גָּמַל, שֶׁאוֹגֵר מַיִם צְלוּלִים

לִפְנֵי הַמִּדְבָּר.

(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה