שַׂמְתִּי שִׁשִּׁים עַל שָׁלוֹשׁ

לְיָפְיָהּ הַמַּרְהִיב שֶׁל שׁוֹשׁ,

כָּל חַיַּי מֻקָּפִים בִּגְדֵרוֹת,

סוּס חֲמֵשׁ נִצַּח בַּמֵּרוֹץ.

הוֹסַפְתִּי שְׁמוֹנִים בַּרוֹלֶטָה

לְקוֹלָה הֶעָנֹג שֶׁל נֶטַע,

גַּלְגַּל הָעוֹלָם מִסְתּוֹבֵב

וַאֲנִי שׁוּב מַפְסִיד כְּחוֹבֵב.

בַּפּוֹקֵר הָיָה לִי פוּל- הָאוּס,

לִכְבוֹד חָכְמָתָהּ שֶׁל הֲדַס

נָתַתִּי אֶת כָּל מְאוֹדִי

אַךְ נֻצַּחְתִּי בִּידֵי עֲדִי.

בַּטּוֹטוֹ, בַּלּוּטוֹ, בַּפַּיִס

מְהַמֵּר אֲנִי מִקַּיִץ אֵל קַיִץ

רוֹצֶה לְהַרְוִיחַ מִלְיוֹן

אַךְ כַּסְפִּי רַק יוֹרֵד לְטִמְיוֹן.

בַּבּוּרְסָה הִשְׁקַעְתִּי אֲלָפִים

לְטוֹב לִבָּהּ שֶׁל יָפִית

מִיָּד אַחַר כָּךְ הַמְּנָיוֹת צָנְחוּ

וְכָל חוֹבוֹתַי אָז תָּפְחוּ.

נִסִּיתִי אֶת מְכוֹנַת הַמַּזָּל

לַאֲמִינוּתָהּ וְיָשְׁרָהּ שֶׁל עִנְבָּל

וּפָעַם נוֹסֶפֶת לְלֹא הַצְלָחָה

לְמַעַן אָשְׁרָהּ שֶׁל מִיכַל.

בַּקָּזִינוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל חַיַּי

אֲנִי יוֹשֵׁב וּמַפְסִיד אֶת יָמַי,

וְיוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁבְּכָל הַגְרָלָה

הַסְּבִירוֹת לֹא לִזְכּוֹת הִיא גְּדוֹלָה.

אָמְרָה לִי בַּחוּרָה בְּשַׂם מַלִּי:

"הָמֵר עָלַי בְּעֵץ אוֹ פָּלִי!"

וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי בָּהּ כְּלָל לִבְחֹר

אַךְ הַמַּטְבֵּעַ נָפַל עַל הַצַּד הַנָּכוֹן.

מֵאָז אֲנִי וּמָלִי בְּיַחַד

אוֹהֲבִים בְּאֹשֶׁר וְנָחַת

מְנַסִּים לְהָמֵר בְּיוֹם חוֹל אוֹ שַׁבַּת

אִם יִהְיֶה לָנוּ בֵּן אוֹ תִּהְיֶה לָנוּ בַּת.

(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה