שַׁלְוָתֵךְ בּוֹעֶרֶת לַיְלָה,

רְדִי אֵל גַּנִּי!

כִּפְרָחִים חֲלֹם אֶקְטֹף לְךָ,

סוּרִי לִמְעוֹנִי.

לְרֹאשֵׁךְ אֶשְׁזֹר בְּנָחַת

זֵר שֶׁל חֲלוֹמוֹת

וְעָנַק מְאוֹר יָרֵחַ,

עַל צַוָּארֵךְ אֶעֱנֹד.

אֵשׁ הָאַהֲבָה שְׂרַפְתַּנִי,

אֶת דַּמִּי כִּלְּתָה

וַאֲנִי שְׁבוּיָה מְכֻשֶּׁפֶת

וּבְעֵינֵי קְלָלָה.

בִּשְׁעָרְךָ לִי מִתְהַפֶּכֶת

חֶרֶב תַּאֲוָתִי.

וּמְבוֹאַת גַּנְּךָ כְּלַהַב

מְבַתֶּרֶת נִשְׁמָתִי.

אֶת הָאֵשׁ אֶכְבֹּשׁ הַלַּיְלָה

עַל גֶּחָלִים אֶרְקֹד,

יָדַי כַּאֲבוּקוֹת שַׁלְהֶבֶת

בָּן כִּשּׁוּפֵךְ אֶעֱקֹד.

אֲחַטֵּא אֶת זוֹב פְּצָעַיִךְ,

מַכְאוֹבְךָ אֶחְבֹּשׁ

וּבְרָכָה רַכָּה אֶמְזֹג,

לְנִשְׁמָתְךָ מָזוּר.

אָז שֶׁלְּךָ אֶהְיֶה הַלַּיְלָה

רְפָא נָא מַכְאוֹבִי!

עַל טָס נָפְשִׁי אֵל זְרוֹעוֹתֶיךָ

אֶת גּוּפִי אָבִיא.

לְהַשְׁקוֹת פִּרְחֵי שְׂפָתֶיךָ,

דַּם לִבִּי אֶמְכֹּר

אַךְ נָא דַּע אַשְׁכִּים עִם שַׁחַר

אֵל דַּרְכִּי לִנְדֹּד!

(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה